<h1>שו"ת הרשב"ש סימן רנ"ח</h1>
<h2>דף לב:</h2>
עוד שאלת. בארץ ישראל שנוהגת שמטת קרקעות ובשנה השביעית יד הכל שוה ואין לבעל הכרם או השדה להחזיק בו כשאר שנים, והגוים כשידעו שישראל הפקיר שדהו או כרמו יגנבו אותם מפני שאין ישראל יכול לשמרן והרי הם הפקר, אם יכול ישראל להחזיק בו כשלו וישמרנו כפי יכלתו ויאספנו הביתה ואח"כ יחלקנו לעניים או לתלמידים. תשובה. שמטת קרקעות נחלקו בה רש"י ז"ל ור"ת ז"ל, שרש"י ז"ל [גיטין ל"ו ע"א] סובר דהויא מדרבנן משום דאמרינן בפרק השולח [שם] וזה דבר השמטה שמוט [דברים ט"ו] בשתי שמטות הכתוב מדבר אחת שמטת כספים ואחת שמטת קרקעות בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים בזמן שאין אתה משמט קרקע אין אתה משמט כספים, ודרשו בירושלמי [גיטין פ"ד ה"ג] וזה דבר השמטה שמוט אחת שמטה ואחת יובל בזמן שהיובל נוהג שמטה נוהגת, ובערכין בפרק בתרא [ל"ב ע"ב] משמע דיובל לא נהג בבית שני, וכיון דשמטה ביובל תליא ויובל לא נהג בבית שני שמטה גם כן לא נהיגא. ור"ת ז"ל אומר דבבית שני נהג יובל וטרח להביא ראיות לדבריו, וא"ז הרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל דחו דבריו בחדושיהן בפרק השולח. וגם ר"ת ז"ל לא חלק אלא בבית שני, אבל בזמן הזה שאין יובל נוהג משמע מדבריו דלא נהגא שמטת קרקעות אלא מדרבנן, וכן דעת א"ז הרמב"ן והרשב"א ז"ל דשמטה בזמן הזה מדרבנן.
והראב"ד ז"ל כתב במסכת גיטין דאינה נוהגת כלל אפילו מדרבנן. והמפרשים ז"ל הביאו ראיות מפורשות ממסכת סנהדרין בפרק זה בורר [כ"ו ע"א] וממסכת פסחים פרק מקום שנהגו [נ"א ע"ב] דשמטה נהגא בזמן הזה, וגם הוא ז"ל חזר והודה בפירושיו למסכת עבודה זרה פרק קמא דנוהגת מדרבנן ושבחוהו על זה הרמב"ן והרשב"א ז"ל. ואמרו בירושלמי [שביעית פ"ט ה"ז] חד ברנש הוה חשיד על שמטתא אמר לאנתתיה אפקין תלתא אמרה ליה ההוא גברא חשיד על שמטתא ואמרת אפקין חלתא אמר לה חלה דבר תורה שביעית דרבנן רבן גמליאל וחביריו תקנוה. וכתב הרמב"ן ז"ל בחדושי התורה שלו בפרשת בהר סיני [ויקרא כ"ה] דכיון שהזכירו חכמים דבריו נראה שהוא אמת, או שמא אותו רשע כדברי ר' שמעון עבד דאמר בשתי שמטות הכתוב מדבר ושביעית בזמן הזה דרבנן אע"פ שחלה דאורייתא, ע"כ. וכן דעת ספר מצות גדול [עשין קמ"ח] וספר מצות קטן [מ' רמ"א] דשמטה בזמן הזה דרבנן. וכן כתב ג"כ בעל ה"ה שלמה ז"ל וכן נראה קצת דעת רבינו שמשון בר אברהם ז"ל וכן דעת ר' יום טוב אל אשבילי והרב ר' יהודה ז"ל בספר חקות הדיינין. אבל בספר בעל הלכות גדולות וה"ר יהודה אלברצלוני הנשיא ז"ל והרב ר' יהודה בן יקר ז"ל והרב בעל העיטור ז"ל סוברים דאין שמטת קרקע בזמן הזה, ויראה מדבריהם דאינה נוהגת.
ואע"פ שהרמב"ם ז"ל כתב בפ"ד מהלכות שמטה ויובל [הכ"ה] דשביעית נוהגת בין בפני הבית בין שלא בפני הבית, והרב הסרדי ז"ל כתב בספר התרומות דהיא דאורייתא בזמן הזה, כדאי הם כל הרבנים הגדולים ז"ל דאמרי דהיא מדרבנן לסמוך עליהם, וכ"ש שהרבה גדולים סוברים שאינה נוהגת אפילו מדבריהם כמו שכתבתי למעלה בסמוך. ונפקא לן מינה דאם היא מדרבנן אזלינן בה לקולא, וכדמשמע בהרבה משניות וברייתות דבזמן הזה נהגו קולא בענין פירות שביעית על שלא יהא יושב ומשמר, כאותה ששנינו בפ"ז דשביעית [מ"ג] אבל הוא לוקט ובנו מותר על ידו לקח לעצמו והותיר מותר למכור, וכן תאנים של שביעית אין קוצצין אותן במוקצה וכו' אין דורכים ענבים בגת וכולה מתניתין. וכן ההיא דכובש שלש כבשים בחבית אחת דפ"ט [מ"ה] והביאוה בפרק מקום שנהגו [פסחים נ"ב ע"א] בכולהו אית קולא משום דסבירא להו דשביעית בזמן הזה דרבנן. וכן במכילתא פרשת משפטים [שמות פ"כ] ואכלו אביוני עמך וכי מפני מה אמרה תורה לא שיאכלו עניים הרי אני מכנסה ומחלקה לעניים תלמוד לומר תשמטנה ונטשתה מגיד שהוא פורץ בה פרצות אלא שגדרו חכמים ז"ל מפני תיקון העולם, ואם היא מן התורה איך יבטלו חכמים ז"ל דבר שהוא מן התורה. והגדר שגדרו חכמים ז"ל הוא שלא יפרצו בה פרצות כדי שלא יכנסו גוים, אבל להיות יושב ומשמר להיות כשלו להכניס הפירות ולמנוע העניים ממנו לא, כמו שכתב הרמב"ן ז"ל.
ולענין שאלתכם, נראה שיש תקנה בדבר שב"ד יעמידו שומרים בגנות ופרדסים שלא יכנסו גוים והם ילקטו הפירות, ובעל הבית ג"כ ילקט מכללם אם רצה, או הב"ד יתנו לו מזון ג' סעודות בכל יום, והשאר יחלקוהו לעניים, וכדתניא בתוספתא [שביעית פ"ח ה"א] הביאה רבינו שמשון ז"ל בפירושו לסדר זרעים בפ"ט דמסכת שביעית [מ"ח], והתוספות בפרק מקום שנהגו [פסחים נ"ב ע"ב], וא"ז הרמב"ן ז"ל בחדושי התורה שלו, בראשונה היו שלוחי ב"ד מחזירין על פתחי עיירות כל מי שהוא מביא פירות לתוך ידו היו נוטלין אותן ממנו ונותנין לו מזון שלש סעודות והשאר מכניסין אותו לאוצר שבעיר, הגיע זמן תאנים שלוחי ב"ד שוכרים פועלים ועודרין אותן ועושין אותן דבילה וכונסין בחביות ומכניסין אותן לאוצר שבעיר הגיע זמן זיתים שלוחי ב"ד שוכרים פועלים ומוסקין אותן (ועוטרין) [ועוטנין] אותן בבית הבד (וטוחנין) [וכונסין] אותן בחביות ומכניסין אותן לאוצר שבעיר ומחלקין מהן בערבי שבתות כל אחד ואחד לפי ביתו, הגיע שעת הביעור עניים אוכלין אחר הביעור אבל לא עשירים דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר אחד עניים ואחד עשירים אוכלין אחר הביעור ר' שמעון אומר עשירים אוכלין מן האוצר אחר הביעור, מי שיש לו פירות לחלק מחלקו לעניים מי שיש לו פירות שביעית והגיע שעת הביעור מחלק מהן לשכניו ולקרוביו ולמיודעיו ומוציא ומניח על פתח ביתו ואומר אחינו כל בית ישראל כל מי שצריך ליטול יבא ויטול וחוזר ומכניס לתוך ביתו ואוכל והולך עד שיכלו. כל זה שנוי בתוספתא. נראה ממנה ששלוחי ב"ד יכולין ללקוט בשביל עניים, והוא הדין לשמור לפי שב"ד הם יד עניים כדאיתא בפרק שור שנגח ארבעה וחמשה [ב"ק ל"ו ע"ב] וכו'.
